תקווה לשינוי שיטת הממשל

רקע

מגפת הקורונה תקפה את ישראל כשהיא סובלת ממחלות רקע שונות. אחת החמורות שבהן היא חוסר היציבות השלטונית. מערכת בחירות רביעית בשנתיים היא שיאו של משבר שלטוני מתמשך הפוגע בניהול המדינה. תחלופת הממשלות והשרים הגבוהה, הניתוק בין נבחרי הציבור לעם, חוסר הוודאות השלטונית וריבוי המשרדים והשרים, פוגעים באיכות החיים ובכיס של כולנו. הגיע הזמן להחליף את השיטה.
העיקרון המנחה של השיטה החדשה יהיה מחויבות הנבחרים לציבור וחיזוק הריבונות האזרחית. כל זאת תוך שמירה על טוהר המידות במרחב הציבורי.

צירי פעולה מרכזיים:

1. הגבלת כהונה במקום כהונה ללא הגבלה

מנחם בגין ז”ל לימד אותנו כי “שלטון ממושך הוא סכנה לחירות האומה ולמוסר בניה… הוא מוליד שחיתות”.
במצב המשפטי הנוכחי ראש ממשלה כמו גם ראשי רשויות מקומיות יכולים להישאר בתפקידם ללא הגבלת זמן. שיטה זו מאפשרת לצבור כוח רב מדי המשחית את השלטון.
החוק הראשון של ‘תקווה חדשה’ יהיה הגבלת כהונה של ראש הממשלה ל-8 שנים בלבד.

לאחר שנעשה זאת, נחוקק חוק נוסף אשר יגביל את כהונת ראשי הרשויות המקומיות לשתי תקופות כהונה. ראשי רשויות מקומיות יוכלו להיבחר לכהונה שלישית רק ברוב מיוחד של יותר מ-50% מקולות הבוחרים.

הגבלת כהונה תקטין משמעותית את הסבירות לשחיתות שלטונית. בנוסף, שלא כמו המצב כיום בו ראש הממשלה משקיע משאבים רבים כדי להיבחר שוב ושוב ולשמר את שלטונו, הגבלת כהונה תאפשר לו להתעסק באופן משוחרר במימוש הערכים והרפורמות בגינן הוא נבחר.

2. שינוי שיטת הבחירות לכנסת

שיטת הבחירות הקיימת בישראל יוצרת מצב שבו חברי הכנסת הנבחרים על ידי הציבור אינם חייבים לו דבר. חברי הכנסת נבחרים ברשימה מפלגתית, והתוצאה היא שלטון מנותק וחוסר אחריות של הנבחרים כלפי ציבור הבוחרים.

‘’תקווה חדשה’’ תשנה את שיטת הבחירות בישראל, באופן שחלק מחברי הכנסת ייבחרו בשיטה הארצית הקיימת וחלקם – באופן אישי בבחירות אזוריות.

השיטה החדשה תחזק את הקשר בין נציגי הציבור לאזרחים, תגביר את האחריות האישית של חברי הכנסת ותחזק את היציבות השלטונית.

3. העצמת הרשויות המקומיות מול השלטון המרכזי

ישראל היא אחת המדינות הריכוזיות בעולם המערבי ומעמד השלטון המקומי שלה חלש מאוד בהשוואה למדינות דמוקרטיות אחרות. משבר הקורונה הוכיח כי השלטון המרכזי אינו מסוגל לתת מענה אפקטיבי בשעת חירום, אך הדבר נכון גם בשגרה.

ניישם רפורמה בשלטון המקומי שתעניק סמכויות נרחבות לרשויות בהדרגה ולפי יכולותיהן. רשות שתדע לשאת באחריות תיהנה מסמכות ותשוחרר מהצורך לקבל אישור ממשרד הפנים לניהול ענייניה. העברת הסמכויות ומתן האוטונומיה יהא במגוון נושאים: חינוך, תחבורה, שירותי הדת, שיטור המקומי ועוד.

דילוג לתוכן