תקווה חדשה בחינוך

רקע

מערכת החינוך הישראלית מצויה במשבר.

משבר קורונה חשף את פערי הניהול של מערכת החינוך, כאשר תלמידי ישראל הם מהיחידים בעולם שכמעט ולא ביקרו בבית הספר מאז פרוץ המגיפה. 

משבר זה חשף שני היבטים מרכזיים שחייבים לקבל תשומת לב מיוחדות:

1. מערכת החינוך הישראלית היא מהריכוזיות ביותר בעולם

המשבר הדגים עד כמה מערכת בלתי מבוזרת אינה מצליחה להתאים את עצמה לצרכים מקומיים ומשתנים ולהבדלים בין צרכי האוכלוסיות השונות. קבלת החלטות אפקטיבית אינה אפשרית.

2. המורה הוא משנה המציאות והגורם החשוב ביותר להצלחת התלמידים

מורים איכותיים מביאים למיצוי הפוטנציאל של תלמידיהם ומקדמים אותם לעבר הצלחה בחיים. תלמידים שלומדים אצל מורים אכפתיים, מעניינים ומעמיקים יזכו לצלוח משברים בהצלחה, עם מעט פערים ובעיקר עם תמיכה רגשית גבוהה. מאידך, תלמידים שלא זכו במורים מלווים ואכפתיים עשויים לפתח פערים עמוקים ואף לנשור מהמערכת.

מערכת החינוך מהווה רכיב מרכזי בחוסן הלאומי, הערכי, החברתי והכלכלי של מדינת ישראל. 

מפלגת ‘תקווה חדשה’ שמה לה למטרה לקדם כל תלמיד להצלחה ולמיצוי יכולותיו וחוזקותיו וכך לקדם את מערכת החינוך הישראלית לפסגת המדינות המתקדמות בעולם. על-מנת להשיג מטרות אלה נשים בראש סדר העדיפויות את שיפור מעמד המורה והמנהל – מתוך הבנה כי המרכיב האנושי הוא המשתנה החשוב ביותר להצלחת המערכת. נוסף על כך, נציב תכנית אסטרטגית שתכלול מספר מימדים שיפורטו להלן.

1. רפורמה במעמד המורה

הבעיה במצב הקיים
המורים הם חוד החנית של העשייה החינוכית. 

מערכת החינוך כוללת כיום כמעט 200 אלף עובדי הוראה, ועקב הריבוי הטבעי הגבוה בישראל מספר זה ימשיך לגדול בקצב מהיר. דו”ח מקינזי 2007, המבוסס על בדיקת עומק של 25 מערכות חינוך בעולם, קבע כי ישנם שלושה גורמים מרכזיים להצלחה של מערכות חינוך:

  1. משיכת האנשים המתאימים למקצוע
  2. פיתוח והכשרה שהופכים את המתאימים למורים אפקטיביים
  3. הבטחת יכולתה של המערכת לספק את איכות ההוראה הגבוהה ביותר לכל תלמיד

הדו”ח מסכם וקובע כי איכותה של מערכת חינוך תלויה בראש ובראשונה באיכות מוריה.

למרבה הצער, מעמד המורה בישראל, כבמרבית מדינות המערב, נמצא במשבר מתמשך אשר לו היבטים רבים. בין השאר, ניתן למנות את הגורמים הבאים:

1. בעיית תנאי הסף 
בשל הביקוש הנמוך להוראה, תנאי הסף לקבלה הם מהנמוכים במקצועות האקדמיים. בשנת 2018 ירד ממוצע הציון הפסיכומטרי של המורים החדשים שנכנסו למערכת ועמד על פחות מ-500 נקודות. הממוצע בקרב הסטודנטים לתעודת הוראה במגזר הערבי נמוך עוד יותר ועמד על 450 נקודות בלבד.

2. בעיית הנשירה 
למעלה מרבע מהמורים החדשים נושרים בטרם סיימו 5 שנים במערכת החינוך. כ15% נושרים כבר בשנת ההוראה הראשונה. חמור מכך, המחקרים מוכיחים כי כמחצית הנושרים הינם דווקא המורים האיכותיים אשר הצטיינו בלימודיהם האקדמיים.

3. בעיית השכר 
הגם שרפורמות ‘אופק חדש’ ו’עוז לתמורה’ שיפרו בצורה משמעותית את שכר המורים, תנאיהם של המורים בישראל בשלבים הראשונים של הקריירה עדיין נמוכים מהממוצע במדינות ה-OECD. מעבר לשכרם ההתחלתי הנמוך של המורים, פערי השכר בין המורים הצעירים והוותיקים בישראל הם מהגבוהים בעולם המערבי ומגיעים לפי 2.5 בממוצע. 

חשוב לזכור כי השכר הממוצע האמיתי של מורים מתחילים הינו 4,870 ₪. זאת משום שהם מועסקים, בעל כורחם, במשרה חלקית בלבד.

השאלה החשובה ביותר לעתיד החינוך היא, אפוא: כיצד ניתן לחולל שינוי במעמדו של מקצוע ההוראה?

להלן עיקרי התוכנית האסטרטגית שתיושם כמקשה אחת על מנת להביא את השינוי הנדרש.

הצעדים שנקדם לפתרון הבעיה

א) החלטת ממשלה
נקדם החלטת ממשלה לפיה העצמת מעמד המורים והמחנכים הינו יעד לאומי וחברתי כולל. למאמץ זה יש לרתום את כל הגורמים בשלטון המרכזי, המקומי ובחברה הישראלית.

ב) חוק מעמד המורה ויוקרת מקצוע ההוראה
יחוקק “חוק מעמד המורה” אשר יסדיר את הפרופסיה ויקבע, בין היתר, את תנאי הסף והכשירות הנדרשת להוראה.

ג) העלאת איכות המורים הנכנסים להוראה

  1. תואר שני יהיה תנאי סף לכל מורה בעתיד.
  2. נעודד את מסלולי ההצטיינות ללימודי חינוך והוראה לתואר ראשון, תואר שני ותעודת הוראה ב-5 שנים. 
  3. נתמרץ מורים להתחלת לימודי התואר השני בשנת הלימודים הרביעית שלהם באופן רציף. 
  4. נחזק את הסבת האקדמאים: מסלולי ההסבה לאנשי מקצוע מחוץ למערכת החינוך יתוגברו. אנו נתמרץ אותם להתמחות וללמד את המקצועות בהם עשו תואר ראשון או שני. למסלולים אלה יתקבלו בוגרים בעלי ציון ממוצע 80 ומעלה בלבד בתואר הראשון והם יחויבו בהשלמת לימודים תאורטיים ומעשיים. 
  5. תיפתח תכנית “צוערים לחינוך הציבורי”. המועמדים יעברו תהליכי סינון ומיון קפדניים ויאותרו בעלי הנתונים האישיים הגבוהים ביותר. 50 המועמדים שיתקבלו לכל מחזור בתכנית ילמדו תואר בחינוך והוראה ללא תשלום, עם מלגת קיום נדיבה ותובטח להם משרת הוראה בבית הספר. בתמורה יצטרכו המועמדים להתחייב ללמד במערכת החינוך הציבורית 7 שנים לפחות. בוגרי תכנית זו ישמשו גם כעתודה הניהולית של מערכת החינוך בישראל.

     

ד) רפורמה בשכר המורים המתחילים
יועלה שכר המורים במסגרת רפורמה אשר תכלול מרכיבים נוספים. בשלב ראשון ובאופן מיידי ובלתי מותנה יעלה שכר המורים המתחילים ויעמוד על 8,000 ₪ (מהלך שיעלה את השכר הממוצע, כולל תוספות, ל-9,500 ₪). בהקשר זה יש לזכור כי השכר הממוצע במשק הינו כ- 10,500 ₪. לפי המצב כיום מורה מקצועי צריך לעבוד 13 שנה כדי להגיע לשכר דומה. יש לשאוף כי מורה יגיע לשכר הממוצע במשק בתוך 7 שנים. 

ה) רפורמה בהכשרת המורים 
הכשרת הסטודנטים לחינוך תשתנה ותותאם לפדגוגיה חדשנית. במהלך ההכשרה יושם דגש על סוגי מיומנויות מעבר ללימוד הדיסציפלינה המקצועית: 

  • מיומנויות אישיות: העצמה, חיזוק המסוגלות האישית, הביטחון העצמי ועמידה מול קהל.
  • מיומנויות רגשיות: התמודדות עם צרכים חברתיים ורגשיים של תלמידים ויצירת שיח עימם.
  • מיומנויות הנוגעות בתלמידים עם צרכים מיוחדים על כלל ההיבטים.
  • אוריינות דיגיטלית, מיומנויות טכנולוגיות ויזמות: קידום כל תלמיד לפי חוזקותיו.

     

ו) פיתוח מקצועי

  1. המשרד יספק למורים הכשרות מקצועיות הרלוונטיות לתחום מומחיותם או לאופי בית הספר במהלך חופשת הקיץ. מורים ייבחרו לסדנאות אלה על פי החלטת מנהל בית הספר ועל פי מכסה שתוגדר.
  2. מורים בעלי תואר שני עם ותק של 10 שנים ומעלה אשר הפגינו מצוינות בעבודתם ועל פי מכסה שתוגדר, יוכלו לרדת ל- 50% משרה ובמקביל ללמוד לדוקטורט בחינוך או בתחום הוראתם, מבלי ששכרם ייפגע.
  3. מורים בעלי ותק של 10 שנים ומעלה אשר הפגינו מצוינות בעבודתם, יוכלו לצאת להדריך ולהנחות מורים בבתי ספר אחרים וזאת כדי להפיץ את הידע המקצועי הרב אותו צברו למקומות נוספים.

     

ז) ליווי וחניכה למורים מתחילים 
מורה מתחיל יקבל במשך שנתיים ‘מאמן’ בדמות מורה מוערך בבית הספר אשר ייבחר על ידי מנהל בית הספר ויתוגמל בהתאם. המאמן יצפה בשיעורי המורה המתחיל, ינתח איתו את השיעור וידריך אותו. כמו כן, טרם קבלת קביעות יחוזק הליך ההערכה המקצועי הבוחן כשירויות למורה המתחיל.

ח) תגמול דיפרנציאלי
מורים יתוגמלו ויקודמו לא על בסיס ותק והשכלה בלבד אלא גם על בסיס הערכה של הנהלת בית הספר למורים אשר קידמו את תלמידיהם והפגינו מצוינות אישית ומקצועית. קידום זה ייעשה הן ברמת השכר והן בקידום מקצועי לתפקידי ניהול נוספים בבית הספר על חשבון שעות הוראה. יצוין כי תגמול דיפרנציאלי אישי נקבע ברפורמת ‘עוז לתמורה’ אך בוטל בשנת 2015 ויש להחזירו.

התכנית תגביר את המוטיבציה של המורים ותכלול שיקול דעת רב למנהל, שיוכל להחליט על תוספת השכר המתאימה לכל מורה לפי הערכת הישגיו בהיבטים השונים: לימודי, רגשי, חברתי, ערכי.

ט) מערך הוראה דיגיטלי 
יפותח מערך לאומי של קורסים דיגיטליים בתחומי הדעת המרכזיים. קורסים אלה יהיו נגישים לכלל התלמידים ויאפשרו להם ללמוד מהמורים הטובים ביותר בדרכי הוראה חדשניות. בנוסף, יסייע מערך זה לגישור על פערים שמקורם במחסור במורים.

י) גיבוי למורים 
תינקט מדיניות המעניקה גיבוי מלא למורים אל מול התערבות יתר של הורים ובפרט כזו הכוללת אלימות מילולית או פיזית. לצד זאת, נקדם מעורבות תורמת של הורים בהנהגה הבית ספרית.

2. רפורמה במעמד המנהלים

הבעיה במצב הקיים

במערכת החינוך הממלכתית מכהנים כ-5,000 מנהלים של מוסדות חינוך. מובן מאליו שמנהלי בתי הספר הם חוד החנית של הצוותים החינוכיים בשטח ושדמות המנהל היא בעלת ההשפעה הרחבה ביותר על הצלחת בית הספר.

זהות המנהל קובעת במידה רבה גם את אופי ורוח בית הספר ומשפיעה ישירות על מוטיבציית המורים. המחסור במנהלים איכותיים ניכר מאוד ברמת המערכת. 

ישראל היא מהמדינות הריכוזיות בעולם בתנאי הסף למנהלים. במקום ליצור תהליך אשר יעודד הגעתם של מנהלים ברמה גבוהה למערכת ויצור תחרות על משרות ניהול, תנאי הסף יוצרים מצב שמאפשר כניסת מנהלים מגילדה מצומצמת בלבד. הבעיה אף גדולה יותר משום שמשרות ניהול רבות נותרות בלתי מאוישות. מנהלים בכירים ויצירתיים מחוץ למערכת לא מצליחים להתחרות על תפקידי ניהול ומנהלים אחרים נשארים במשך עשרות שנים בתפקידם, בלי שאופן תפקודם והישגי בית הספר אותו הם מובילים ישפיעו באופן כלשהו על משרתם. 

 

הצעדים שנקדם לפתרון הבעיה

א) גיוס מנהלים איכותיים
נשנה את צורת גיוס המנהלים לבית הספר ואת תנאי הסף לקבלתם מתוך מטרה למשוך את מיטב הכישרונות למערכת החינוך. נעודד מצטיינים מהמגזר הפרטי, המגזר השלישי והאקדמיה להצטרף למערכת החינוך. נסיר את החסמים בתהליך הגיוס אשר מקשים על גורמים ראויים מחוץ למערכת להשתלב בתפקידי ניהול במערכת החינוך. מנהל לא יוכל למלא תפקיד במערכת החינוך ללא הכשרה ייעודית, אך עם זאת ניצור תכניות חדשניות המיועדות למנהלים שיגיעו מחוץ למערכת. 

ב) תגמול מנהלים
שכר המנהלים ייבנה בצורה חדשה במסגרתה מנהל יהיה בעל תפקיד מוכר ומוערך במערכת ויזכה לתגמול הולם. המנהל יחתום על חוזה אישי בתמורה לגמישות גדולה יותר בהעסקתו.

ג) קדנציות למנהלים
מנהלים ימונו לקדנציה של שמונה שנים בלבד. בתום הקדנציה יוכלו לקיים רוטציה והמשך ניהול בבתי ספר אחרים. מנהלים מצטיינים יוזמנו להיענות לאתגרי ניהול של בתי ספר מורכבים וימצו את כושר הניהול שלהם ואת תרומתם למערכת החינוך.

3. רפורמה בגיל הרך

הבעיה במצב הקיים

בישראל שיעור הילדים בגיל הרך הוא הגבוה ביותר במדינות ה-OECD. בשנים האחרונות משתרשת ההכרה בעולם כי יש צורך להשקיע משאבים רבים בגיל הרך (מגיל לידה עד 6). הכרה זו נובעת ממחקרים המראים כי מדובר בשלב החשוב ביותר בהתפתחות הילד: בגילאים אלה מתפתח המוח האנושי ויש בהשקעה זו כדי לסייע בהתפתחות מיטבית שלו. בנוסף, ישנה חשיבות רבה לאבחון ולטיפול מוקדם במוגבלויות ובמצבי סיכון על מנת למנוע התרחבות של פערים בגילאים מבוגרים יותר. 

המצב כיום הוא שהמסגרות לגיל הרך מתחלקות בין משרדי ממשלה שונים: המסגרות לגילאי לידה עד גיל 3 כוללות את מעונות היום, המשפחתונים והמסגרות הפרטיות וכפופות למשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. לעומת זאת, מסגרות הגנים לגילאי 3-6 כפופות למשרד החינוך. פיצול זה לא מאפשר קיומו של רצף חינוכי-פדגוגי שהכרחי עבור הגיל הרך. כמו כן, הפיקוח הלקוי על החינוך בגיל הרך מאפשר אירועי התעללות מזעזעים אשר נחשפים מפעם לפעם באמצעי התקשורת. בעיה נוספת היא ההכשרה הדלה של כוח האדם, התחלופה הגבוהה ותנאי ההעסקה הנמוכים. לבסוף, פער נוסף שדורש מענה מיידי הוא היעדר במבנים ראויים עבור מעונות לגיל הרך, חוסר שהולך ומעמיק עם הגידול באוכלוסייה. 

הצעדים שנקדם לפתרון הבעיה

א) הפעוט במרכז 
נעביר את מעונות היום והפעוטונים לאחריות משרד החינוך כדי ליצור את הרצף החינוכי-פדגוגי ההכרחי בגיל הרך. 
ב) חיזוק מערך הפיקוח 
נקים מערך פיקוח על מסגרות חינוכיות וטיפוליות מגיל לידה בהמשך לחוק הפיקוח שהובילה ח”כ יפעת שאשא ביטון. 
ג) חיזוק מעמד הסייעות והגננות 
נקים מערך הכשרה מקצועית למטפלות ונשפר את תנאיהן. 
ד) אבחונים ומערך התפתחות הילד 
נקצר את זמני ההמתנה לאבחון בגיל הרך ונחזק את מערך התפתחות הילד. 
ה) בינוי מעונות היום
נקדם בינוי מעונות יום בהיקף נרחב, כדי להשלים את הפער הקיים ביחס לגידול האוכלוסייה. 
ו) מערך חינוכי מלא בגנים
במערכת החינוך של גילאי 3-6 נהפוך את הסייעות לחלק מצוות המערך החינוכי.

4. התלמיד במרכז

הבעיה במצב הקיים

מערכת החינוך נדרשת להכין את התלמידים לאתגרי הסביבה המשתנה במהלך לימודיהם ולחייהם הבוגרים. האתגרים העומדים לפתחם של תלמידים הלומדים כיום במערכת החינוך עצומים ורובם עדיין בלתי ידועים. עלינו למנוע את הכשל הידוע מראש של התעסקות באתגרי העבר ולהציע רפורמות אשר יתמודדו עם אתגרי העתיד.

הצעדים שנקדם לפתרון הבעיה
מערכת החינוך בהובלת ‘תקווה חדשה’ תשים דגש על הכנתם של התלמידים לעולם המשתנה ותקנה להם ידע, מיומנויות וערכים שיסייעו להם בהתמודדות עם השינויים בכל המעגלים שסביבם. 

בנוסף, נשים דגש על היבטים רגשיים וחברתיים, נשקיע בתלמידי החינוך המיוחד ונקדם רפורמה בבחינות הבגרות.

א) היבטים רגשיים, ערכיים וחברתיים 
מגפת הקורונה הוכיחה את חשיבותו העצומה של החוסן הרגשי והחברתי. היבטים ערכיים, רגשיים וחברתיים הם התשתית ללמידה מיטבית והתפתחות הילד. 

אנו נגמיש את השימוש בתקציבי תכניות למנהלים כדי לאפשר הקניית מיומנויות רגשיות וחברתיות שיעמדו לטובת בית הספר לפי בחירתו ובשיתוף עם ההורים. נוסף על כך, נגדיל את שעות היועצת הבית ספרית, נקדם תקן לכל בית ספר ונוודא מתן מענה רגשי לכל הילדים והמורים הזקוקים לכך. 

ב) מיומנויות המאה ה-21 
מוכנותם של התלמידים לעולם המשתנה תלויה ביכולתם ליישם מיומנויות מורכבות ומגוונות. אנו נגדיר את בנק המיומנויות הנדרשות במערכת החינוך הישראלית ונשים דגש על מיומנויות של תקשורת בין אישית, קבלת החלטות, מסוגלות עצמית, עבודת צוות וניהול שותפויות, חקר, יזמות, פתרון בעיות ולמידה עצמאית. במקביל, נשים דגש על קידום לימודי ה-STEM (Science, technology, engineering, mathematics) ונאפשר לכל תלמידה ותלמיד את אפשרות הבחירה בכל קריירה שתתאים ליכולותיהם. כך גם נצמצם את פערי ההשכלה ופערי השכר המגדריים.

ג) רפורמה במערך הבגרויות 
נצמצם את מספר הבגרויות לחמש בגרויות באופן קבוע: שפת אם, אנגלית, מתמטיקה, מדעים ומקצוע הומני. ביתר המקצועות תינתן עדיפות לעבודות חקר, למידה רב תחומית ופרויקטים אישיים והם יהיו פנימיים לבחירת בית הספר.

ד) תיקון ושיפור הרפורמה בחינוך המיוחד
הרפורמה החשובה בחינוך המיוחד שעברה ב-2018 אמנם צודקת ונכונה במטרותיה ובתפיסה שמאחוריה, אך בפועל הרפורמה, ביישומה הנוכחי, פוגעת ומסבה נזק לשילוב וקידום הילדים. ביישום הנוכחי של הרפורמה ילדי החינוך המיוחד אינם מקבלים את המעטפת הנחוצה ואת אנשי הצוות המתאימים לצרכיהם. אנו נכין את המערכות, את בתי הספר והמכללות להוראה, נקצה את התקציבים הנדרשים ונכשיר את השטח כדי להוציא לפועל את הרפורמה בצורה מיטבית ומוצלחת שתשרת את טובת הילד. 

ה) איתור תלמידים מצטיינים מכל שכבות האוכלוסיה
לצד קידומם של כל תלמידי ישראל, אנו נשקיע מאמצים בחוד החנית של מדינת ישראל. נשקיע באיתור תלמידות ותלמידים מצטיינים ובמיצוי יכולותיהם, בדגש על הפריפריה החברתית והגיאורפית, החברה החרדית והחברה הערבית.

ו) חיזוק החינוך הבלתי פורמלי 
החינוך הבלתי פורמלי הוא גאווה ישראלית-חלוצית. תחושת השליחות שמועברת לחניכי ארגוני החינוך הבלתי פורמלי – תנועות הנוער, ארגוני הנוער, חברת המתנ”סים, גופי מגזר שלישי ויחידות התנדבות ברשויות המקומיות – מביאה ברכה ותרומה לחברה הישראלית. אנו נחזק את תשתיות הפעילות של ארגוני החינוך הבלתי פורמלי, בדגש על הפריפריה הגאוגרפית והחברתית, ונסדיר את שיטות התקצוב. 

את שנת השירות והמכינות הקדם צבאיות נחזיר לאחריות משרד החינוך ונפעל להרחבת היתרי דחיית השירות, כך שיותר בני נוער ייהנו מהזדמנות ייחודית זו. ננגיש את שנת השירות והמכינות הקדם צבאיות גם לנוער מרקע כלכלי-חברתי נמוך, לשם יצירת מוביליות חברתית-כלכלית.

ז) חיזוק מועצות התלמידים
נחזק את מועצות התלמידים בכל בתי הספר, נוודא קיומה של מועצת תלמידים בכל מוסד חינוכי ונפעל לשילובם של תלמידים רבים יותר בפעילות ובמעורבות החברתית.

ח) קידום ערכים, לימודי זהות ומורשת
בית הספר, נוסף על הבית והקהילה, הוא המקום בו מתעצבים אישיותם של התלמידים וערכיהם. אנו נקדם לימודי זהות ומורשת במערכת החינוך הישראלית, נחזק את ההזדהות עם ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ונדגיש את חשיבות פיתוח המידות האישיות. נעשה זאת באמצעות שילוב של חינוך פורמלי ובלתי פורמלי, חיזוק ידיעת הארץ והמורשת וקידום תכניות זהות תוך התייחסות לפסיפס החברתי הישראלי.

ט) מניעת נשירת תלמידים ומענים לתלמידים בסיכון
משבר הקורונה פגע בכל שכבות האוכלוסיה ותלמידים רבים יותר הפכו לתלמידים בסיכון. הנשירה הגלויה ממערכת החינוך הפכה לתופעה נפוצה, וחמור מכך – למערכת החינוך אין מידע על תלמידים שסובלים מחוסר תפקוד או נטשו את בית הספר לטובת עבודה. זוהי הנשירה הסמויה, שקשה לתת לה מענה כשהיא אינה מוגדרת. אנו נחזק את המענה לתלמידים הנושרים בפרט ולתלמידים בסיכון בכלל באמצעות ביקורי בית ומיקוד המורים במשימה זו ונדאג לתלמידים אלה לסביבה בית ספרית מיטבית ותומכת. 

י) חיזוק לימודי השפה העברית
נגביר את לימודי העברית בקרב המיעוטים לטובת קידום השתלבות מיטבית. מאמץ זה יביא לקידום שילוב המיעוטים בחברה, בהשכלה הגבוהה, בתעסוקה ובכלכלה הישראלית. נוסף על כך יאפשר המהלך קירוב ביחסים בין האוכלוסייה הערבית לאוכלוסייה היהודית בחברה.

יא) פדגוגיה חדשנית ולמידה דינאמית
אחד מגורמי המוטיבציה העיקריים ללמידה הוא אלמנט הבחירה. מערכת החינוך בראשותנו תבסס את הלמידה על בחירת התלמידים, על יזמות ויצירתיות, על פדגוגיה חדשנית ועל מתן מקום בתהליך החינוכי. כל זאת מבלי לוותר על תכני הליבה.

יב) טכנולוגיה בשירות ההוראה והלמידה
נקים מערך הוראה דיגיטלי שיאפשר למורים לשדרג את דרכי ההוראה שלהם ואת למידת התלמידים. בתוך כך נשפר את מערכי ההכשרה והפיתוח המקצועי הדיגיטליים, נשקיע בפיתוח אוריינות דיגיטלית של המורים והתלמידים ונשפר את מערכי הלמידה מרחוק.

יג) חיזוק החינוך הממלכתי-חרדי
הורים חרדים רבים שואפים לאפשר לילדיהם לרכוש כלים שיסייעו להם בעתידם המקצועי. זאת בנוסף ללימודי הקודש. אנו נכפיל את מספר בתי הספר הממלכתיים חרדיים ונתמרץ את הלמידה בהם. בנוסף, נאפשר לימודי מתמטיקה, אנגלית ומדעים מחוץ לשעות הלימודים לכלל התלמידים החרדים.

5. שינוי מבנה מערכת החינוך ובחירת הורים

הבעיה במצב הקיים

מערכת החינוך בישראל כוללת ארבע רמות ארגוניות: מטה המשרד, מחוזות, רשויות מקומיות ובתי הספר עצמם. מעבר לבעיית הריכוזיות הגדולה, ישנן בעיות נוספות הנובעות מכך שחלוקת הסמכויות של כל רמה אינן ברורות ומייצרות בירוקרטיה מיותרת. בנוסף, הרשויות המקומיות ובתי הספר מתנהלים לפי נהלים אחידים, ללא קשר ליכולותיהם ומאפייניהם. 

הצעדים שנקדם לפתרון הבעיה

א) אוטונומיה למנהלי בתי הספר 
עצמאות בתי הספר היא יסוד חשוב להצלחתם ודרך משמעותית לשיפור וקידום מערכת החינוך בישראל. כל בית ספר צריך להתנהל בהתאם למאפייניו הייחודיים.

אנו נפעל להענקת אוטונומיה פדגוגית, תקציבית וניהולית, נחזק את מעמד המנהל ונגדיל את סמכויותיו. נצמיד סמכות לאחריות וכל בית ספר יימדד לפי התוצאות במגוון מדדים (לימודי, רגשי-חברתי, ערכי). 

ב) “מטה קטן וחכם” 
מטה משרד החינוך אחראי על פיתוח ההון התרבותי ועל הכשרת ההון האנושי העתידי של מדינת ישראל לשוק התעסוקה, האקדמיה ומערכת הבטחון ולטובת החוסן הלאומי של ישראל.

מבנה מטה משרד החינוך לא השתנה במשך עשרות שנים והפך למכונה לייצור בירוקרטיה המסרבלת את הליכי קבלת ההחלטות). אנו נבצע רה-ארגון במטה המשרד, נקצץ בירוקרטיות מיותרות ונהפוך את המטה לרגולטור.

ג) הורים בוחרים בחינוך
נרחיב את יישום עקרון בחירת ההורים באמצעות תכנית אזורי הבחירה. במסגרת התכנית יוכלו ההורים לבחור את בתי הספר לילדיהם ואנו נעודד את בתי הספר לקדם ייחודיות וחדשנות בית ספרית. נפתח אזורי רישום בהתאם ליכולת הרשות המקומית ונפעל לליווי ולהפעלת תוכנית הבראה לבתי ספר עם ביקוש נמוך ולהרחבת מוסדות מצליחים. במקרים של צורך בסגירת בתי ספר, נדאג לפתיחה מוצלחת מחדש, תוך ראיית טובת הילדים. בנוסף, נפעל לחיזוק הנהגות ההורים ולעידוד מעורבותם בעיצוב בית הספר. 

ד) תמריצים כספיים לרשויות חלשות 
חלק גדול משירותי החינוך בכלל, והבלתי פורמלי בפרט, מבוססים על תקציבי הרשות ותשתיותיה. כדי לתמוך בתלמידים ברשויות חלשות כלכלית נסייע לרשויות אלה בתקציבים צבועים לטובת חוגים ופעילויות חברתיות.

ה) העברת התיכונים המקצועיים לאחריות משרד החינוך
התיכונים המקצועיים חשובים לפיתוח ההון האנושי בישראל ומעניקים לבני הנוער החפצים בכך הכשרה מקצועית שתסייע להם להשתלב בשוק העבודה. אולם כיום תיכונים אלו אינם תחת אחריותו הבלעדית של משרד החינוך ולכן הם סובלים מחוסר פיקוח, מתקצוב לא יעיל ומחוסר התאמה ליתר התיכונים במערכת החינוך. המציאות היום מקשה על תלמידים בתיכון המקצועי לגשת לבגרויות עיוניות, דבר שעשוי להוביל להסללת בוגרי מסלול זה. אנו נפעל להעברת האחריות לתיכונים אלו למשרד החינוך.

 

6. התאמת לוח החופשות לשוק העבודה

הבעיה במצב הקיים

במערכת החינוך נהוגים 76 ימי חופשה מהלימודים אשר בהם ההורים עובדים (ללא ימי שישי). העדר ההתאמה בין לוח החופשות של מערכת החינוך ללוח החופשות במשק מייצר מעמסה כלכלית כבדה על משפחות ובמיוחד על הורים לילדים צעירים. כאשר שני ההורים עובדים, ישנם מעל שלושה חודשי עבודה בהם הם צריכים למצוא מסגרת חלופית לילדים. מדובר על כמעט שליש ממשקי הבית בישראל שלהם ילדים בגילאי 3 עד 11 (לא כולל משפחות של עובדי הוראה). נוצר פער של כ-47 ימים ללא מסגרת לילדים לאחר ניצול ימי החופשה של ההורים – פער מהגדולים במערב. 

המשמעות היא עלויות כבדות להורים עבור קייטנות ובייביסיטר, או אובדן ימי עבודה ואובדן הכנסה. הפגיעה בפריון ובתוצר של המשק הישראלי מוערכת בעלות של 5-8 מיליארד שקלים בשנה. “בית-הספר של החופש”, חלופה שנוסתה בשנים האחרונות, אינה מהווה פתרון אמיתי לבעיה אלא עוקפת אותה, וגם זאת בצורה חלקית בלבד.

הצעדים שנקדם לפתרון הבעיה

א) התאמת לוח החופשות לשוק העבודה

נצמצם את הפער בין לוח החופשות של מערכת החינוך ללוח החופשות של שוק העבודה. כך נקטין את הפגיעה בתלמידים, נפחית מהנטל הכבד על ההורים המתבטא באובדן ימי עבודה והכנסה ונמנע את הפגיעה הקשה בפריון ובתוצר של המשק הישראלי.

ב) קיצור ל-5 ימי לימוד בשבוע 

ישראל היא המדינה היחידה במערב שבה לומדים שישה ימים בשבוע, בעוד ההורים עובדים רק חמישה ימים בשבוע. נקצר את שבוע הלימודים לחמישה ימי לימודים בשבוע לעל יסודיים, לפי המלצת בנק ישראל. בה בעת נפעל לקיום תוכניות חברתיות וחוגים בימי שישי בבתי הספר היסודיים. 

דילוג לתוכן